יח"צים מסוכנים

מאת: וולדורף וסטטלר

המייל הבא, שנשלח על ידי יחצנית, הגיע לפני כמה ימים דרך הצור קשר שלנו:

היי

אני יודעת שמדובר באומן חדש ולא מוכר ולכן הדרך ארוכה ומייגעת,

זה הסינגל הראשון שהוא מוציא אחרי  שנים בתעשייה. הוא אותר ע"י ~לייבל כלשהו~ והם מאוד מאמינים בו..

ממש אשמח שיעלה :)

תודות

ויום נ פ ל א

כן. גם לנו לקח כמה קריאות של הטקסט וכמה גירודים בראש להבין מול מה אנחנו עומדים. כמו כל טקסט דגול בהיסטוריה הכתובה, גם כאן הסאבטקסט עשיר מהטקסט. כבלוג שמושג הביקורת חרות על דיגלו נשמח לפרשן לכם אותו.

למה גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה

מאת: וולדורף וסטטלר

גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה. הנה אמרנו את מה שכולם חושבים כבר שנים. וזה לא בגלל שהוא לא רלוונטי. כלומר הוא לא רלוונטי, וזה כשלעצמו סיבה מצוינת לתלות את הנעליים, אבל איכשהו התרגלנו לחוסר הרלוונטיות שלו. העובדה שהוא כותב בטיים אאוט, מקומון תל אביבי בועתי, מקלה עלינו להתעלם ממנו. המפסידים העיקריים מחוסר הרלוונטיות שלו הם עורכי המקומון עצמו, שמקבלים את מה שמגיע להם על כך שנתנו לו להמשיך לשלוט במדור המוזיקה שלהם, על אף שכישרונות צעירים רבים נדחקו לפינה בשל כך.

צילום: אמיר מאירי

גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה, ויתרה מזאת לבקר אותה, כי הוא כבר לא אובייקטיבי. את הקרדיטים העיתונאיים שצבר בעבר לא ניקח ממנו. גם לא את אישיותו הצבעונית. אחרי הכול שני אלו אחראיים במידה רבה לדרך הארוכה שעשה מימיו ככתב עיתון העיר בשנות השמונים (כשהוא והעיתון עוד היו רלוונטים) ועד שהוזמן להצטרף למסדר אבירי השולחן העגול של צביקה כשופט ב"כוכב נולד". אגב, נגד המהלך הזה כשלעצמו אנחנו לא מתרעמים. אם זה מה שהוא רוצה לעשות כדי להרוויח את לחמו ולייצר לעצמו שם – שיבושם לו. לפחות נוכחותו שם מוצדקת יותר מזאת של מירי מסיקה. הבעיה היא שהוא לא הסתפק בכסף והתהילה שהפריים טיים הציע לו. אוחובסקי רצה לאחוז בחבל משני קצותיו ולהשאיר לעצמו את פרסטיז' המבקר (בינינו אין שם הרבה יותר מזה וגם זה כבר שחוק). וזה, כצפוי, מתכון לצרות.

נתן גושן - נתן גושן

 מאת: סטטלר

באחד הראיונות האחרונים שנתן פרנק זאפה לפני מותו מסרטן הערמונית ב-1993, שואלת אותו כתבת הטודיי שואו איך הוא היה רוצה שיזכרו אותו. זאפה עונה שזה לא חשוב בכלל. כשהכתבת מתעקשת הוא עונה שאנשים שמתעסקים בשאלה של איך יזכרו אותם הם אנשים כמו בוש ורייגן, והם יוציאו הרבה כסף ויעבדו קשה כדי שהזיכרון שנשאר מהם הוא הכי נכון שיש. החוזק בהצהרה הזו הוא לא בהקבלה הפוליטית שבה, אלא בצניעות שנמצאת שם בין השורות, ובהבנה שבשביל אמנים מסוימים (זו תהיה יהירות להגיד "אמנים אמיתיים"?) – היצירה היא המנה העיקרית והתהילה היא פרט שולי. אבל אם יש תובנה אחת שנוטפת מכל שורה מתייפחת וגיטרה "מחממת לבבות" באסופת השירים מעוררת אי-הנעימות הזו שנקראת "נתן גושן", היא שגושן ממוקם מרחק שנות אור מתפיסת העולם שזאפה מבטא. נתן גושן כבר סטאר.