מאת סטטלר
נהוג לתת לאתניX קרדיט על בניית היסודות לז'אנר הפופ המזרחי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, עם החיבור לאייל גולן שהניב כמה מהאלבומים הנמכרים ביותר בתולדות ארצנו. לא בדיוק אילנות גבוהים להתלות בהם, אבל הקרדיט הזה בשילוב עם החביבות הטבעית של זאב נחמה גורם לכיס של סלחנות מוגזמת של המדיה כלפי אתניX בגלגול הנוכחי שלהם. נכון, החומרים החדשים שלהם נשמעים חסרי מעוף לעומת יציאות קרוס-ז'אנריות מבריקות כמו "קטורנה מסאלה", המנוני נאיביות נצחיים כמו "תותים" ואפילו יציאות מביכות כמו "האינטרנט שלי" (כל כך מביך שזה מבריק), אבל היי, לפחות הם לא צוחקים עלינו כל הדרך אל הבנק כמו חלק מממשיכי דרכם. בציניות אי אפשר להאשים אותם.
אבל האמת היא שהפופ המזרחי בארץ התקדם מאז "חייל של אהבה", ולמד לצטט גם דברים שזאב נחמה לא חלם עליהם, אולי כתוצאה מהשהות הארוכה בפלייליסט לצד האשכנזים. כשאתניX קראו לעצמם אתניX זה היה בגלל ההגדרה הסוגשל מהפכנית לתקופתה בארץ - ואני מצטט את וויקיפדיה - "אתני המשולב במערבי" (אתם מבינים, הX מייצג את... המערב). ב"אהבת חינם", החדש של הלהקה, נשמע כאילו הצד ה"אתני" מיוצג על ידי ג'יבריש רב-לשוני וקצת נגיעות בוזוקי, בזמן שהצד ה"מערבי" מיוצג, עדיין, על ידי סאונד סינת'י שנשמע עדכני כשיצא אלבום הבכורה של יאזו. יותר משהסאונד של האלבום מרגיש כמו התנגשות מעניינת בין מזרח למערב, הוא מרגיש זול ורשלני. חלק מהשירים מתחילים עם סאונד כמעט מודרני, אבל במהרה נהרסים על ידי סאונד קלידים ותפקידי חצוצרות שמזכירים הפקה לפסטיגל או לקלטת של משה דץ.
אתניX – כי החיים כל כך יפים
ברמה המילולית, אפשר להריח את המחסור המחשיד בזיעה אצל נחמה, שממלא את חוברת המילים במגוון קשקושים על נושאים כמו אהבה ("אם האהבה היא בית אז ביתי מלון אורחים כנסי הלילה"), שלום ("שב דבר יפה בנאדם הרובה האקדח הם טעות"), וברגעים המביכים במיוחד של האלבום – פער המעמדות. מכיוון שאתניX הם משוררים של העם, אתם יכולים להיות בטוחים שאם יש בחורה בשיר שלהם היא חולמת לטוס לחו"ל ואם יש גבר הוא חולם על דירות פאר ו/או חיי פשע. רגע השיא השלילי של האלבום הוא "ויקו", סיפורו של פושע זעיר עם חלומות על יאכטה. טקסט מבולבל לחלוטין ברמה הנרטיבית (לא הבנתי, ויקו נתפס כי הוא מכר קוקאין לשוטר או כי לחברה שלו היתה האזנה בציצי?) שלא ברור אם נועד כאזהרה ("מוסר השכל – הפשע מוביל למות בגיל צעיר כמו דביל") או כהאשמה כלפי החלונות הגבוהים ("ואם כבר במוסר עסקינן – הוא לא העבריין!") – כשבין הבתים משולבים קטעי קריינות על סטטיסטיקה של פשע בשכונות מצוקה.
אתניX – ויקו
אז נכון, כולנו זוכרים להם את התמימות של פעם. אבל אולי הם משחקים על הקלף הזה קצת יותר מדי זמן? מגיע שלב כלשהו שבו צריך להתפכח מהאשליה ולראות את התוצרת הנוכחית שלהם כמו שהיא באמת – משהו שאף אחד לא היה מוכן לחתום עליו אם הוא היה מגיע מכל להקה אחרת. אולי בציניות אי אפשר להאשים אותם, אבל אפשר אולי להסכים על זה שאתניX של 2012 היא להקה די עצלה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה