יום שישי, 24 באוגוסט 2012

זמר אחד לא משנה מאיזו עדה

מאת וולדורף וסטטלר
אורטל בן דיין פרסמה בקפה גיברלטר טור על השיח העדתי גזעני. אם זה היה עוד דיון על יחס מפלה או מתנשא של אשכנזים מול מזרחים לא היינו מתערבים. אבל היא בחרה לנופף בדגל המוזיקה המזרחית מול האשכנזית עם כמה טענות לא ממש מדויקות, אז חשנו צורך להתערב. אנחנו מאמינים שבדיון הזה אף אחד לא יאשים אותנו בעדתיות, שכן אריק ברמן ואפרים שמיר קיבלו אצלנו את אותו היחס ששלומי שבת ועומר אדם קיבלו.
את הטור היא פתחה בדוגמה "מאירת עיניים" מ-2004, כשהזמר זהר צברי הקליט גירסת כיסוי לשיר "הקנאה" של אביב גפן, ושינה את המשפט "אני ארצח אותך" ל"אני אשכח אותך". כשנשאל על פשר השינוי ענה שכזמר מזרחי הוא לא יכול להשתמש בביטוי כזה בלי לעורר זעם תקשורתי ולהיות מואשם בהסתה לאלימות נגד נשים.

הוא צודק. אבל בניגוד למשמעויות העדתיות שבן דיין כופה על המקרה, יש דרכים פשוטות יותר לנתח אותו. בן דיין קראה
לזה "פריבילגיות אמנותיות של הזמרים האשכנזים". גם היא צודקת, חוץ מהמילה "אשכנזים" שהיא ממש לא במקום. לגפן יש פריבליגיה אמנותית כי הוא ממשיך דרכה של מסורת ארוכת שנים של תרבות מוזיקלית (נקרא לזה רוק), שאפשרה לו למתוח גבולות, להקצין עמדות ולהחצין את אישיותו, מבלי שמישהו יקח אותו באופן "מילולי". גם שלומי שבן, שמגיע כדוגמה בהמשך הטור לאמן אשכנזי ש"מותר לו", זכה בפריבליגיה הזו בזכות היותו כותב מילים מחונן. אז נכון שהוא שר על "שרמוטה פוריטנית", אבל הוא גם שר שהוא במערב הפרוע ושהוא עבר לצפון ואף אחד לא חשד שזה נכון. אם נחזור לגפן, שבניגוד לשבן רחוק מלהיות כותב מוצלח, הרי שהוא יכול לשיר על רצח מבלי שיואשם בהסתה, לא מעט בזכות האיפור על פניו, שנתלה במסורת ארוכה של פרפורמרים, מדיווויד בואי ועד מרלין מנסון שהופעתם אמנותם. מנסון, למרות תדמיתו ומסריו הקיצוניים, הוא בסופו של דבר אדם שומר חוק. אם צברי היה מצטט אותו, סביר להניח שזה גם היה נשמע לא במקום.




צברי, לדבריו, הוא זמר מזרחי. והוא שייך לז'אנר המוזיקה המזרחית. ז'אנר שהליריקה בו תמיד נטתה אל הפשוט, הישיר, העממי. זה חלק מהמאפיינים שלה ועבור רבים ממעריציה מדובר בסוד הקסם שלה. קסם שבן דיין עצמה אמרה שהיא מעדיפה "בכל רגע נתון". אם כך ברור שכשזמר שמתמחה בהגשת שירים פשוטים וישירים, ישיר "אני ארצח אותך" זה יצרום. צברי, גם אם לא פירש אותה נכון, היה מודע לצרימה ולכן בחר לשנות את המילים. אבל הוא בחר לשנות את המילים כי בתוך הרפרטואר שלו זה פשוט לא ישמע נכון. זה לא כי הוא זמר ממוצא מזרחי, זה כי הוא זמר מז'אנר המוזיקה המזרחית. ואם זה לא נשמע ברור פשוט דמיינו את ברי סחרוף או דודו טסה שרים "אני ארצח אותך".האם הם, שנגעו בטקסטים מעט יותר מורכבים ופלירטטו עם ז'אנרים מוזיקליים מגוונים - באמת היו מצנזרים את עצמם? לא, כי גם הם זכו ב"פריבלגיות אמנותיות" ולכן אף אחד לא היה חושד בהם בהסתה לרצח. אותה "פריבילגיה אמנותית" שגם עמיר בניון זכה לה שמאפשרת לו לשיר "אני חכם אני גדול אני גיבור כל כך גדול" מבלי להחשד בנרקיסיזם.



בן דיין מציינת שהזמרים ה"אשכנזים" זוכים לפרשנות חיובית ומונה את המילים "ציני, אירוני, רב משמעי, סימבולי וחתרני", שמשום מה מקבלות אצלה משמעות נלעגת. האמנים שהיא שמה בקונטרסט לא זוכים בפרשנות הזו פשוט כי הם לא כותבים בשפה "אירונית", "סימבולית" ו"חתרנית". אם היו עושים כך בודאי היו זוכים גם הם ל"פרשנות חיובית". אבל אולי הם לא רוצים? אולי טוב יותר להם ולמעריציהם לכתוב "ערב טוב לך את מושלמת"? מדוע בן דיין מתעקשת להציב מולם מראות מז'אנרים אחרים. ועוד כאלו שמהוות נקודות קיצון של אותם ז'אנרים? במובן הזה היא לא יותר טובה מהתמונה שרצה ברשת שמשווה את הטקסטים של דודו אהרון לטקסטים של מאיר אריאל. התמונה מנסה לשים ללעג את הפופ המזרחי אבל היא ילדותית ולא רלוונטית באותה מידה.

בסוף הטקסט היא כותבת שהיא "מעדיפה - בכל רגע נתון - מוזיקה מזרחית שמחה ואופטימית על פני מוזיקה ציונית וסקסיסטית כדוגמת 'שיר הרעות' או 'תמצצי לי' שמקדמים לאומנות, מיליטריזם, מיזוגניה ושנאת אחר". נתחיל מזה שנקבל את דעתה ולא נתווכח איתה (לא ברור לנו למה היא לא מקבלת את דעותיהם של יהורם גאון, רגב קונטס ואחרים. גם הן דעות). אבל שימו לב לדוגמאות. "שיר הרעות" הוא אכן בעייתי מהרבה מאוד סיבות, אבל הוא גם כולל לחן מורכב ועיבוד מרשים, שהפכו אותו ל"על זמני" בתחומו. "תמצצי לי" הוא ההפך המוחלט. לחן פשטני ומילים אינפנטיליות במודע. אבל כל מהותו הרי היא התרסה ומכאן הוא שואב את כוחו (שלא לומר את זכות קיומו). אם בן דיין מעדיפה שמחה ופשטות על פני התרסה ומורכבות שיהיה לה לבריאות (מכל הלב ובלי ציניות). זו העדפה לגיטימית שלה ושל רבים אחרים. אבל באמת שאין צורך להציג את זה כדבר שלילי ולרתום את זה למלחמת עדות ומעמדות.


ועוד דבר אחד: גפן שאל את חנוך מה דעתו על המוזיקה המזרחית, ולא על "רגאיי או אפרה", בגלל שהמוזיקה המזרחית היא זו שנוגעת ומשפיעה באופן מידי על הקריירה שלהם. היש יותר טבעי ואנושי מאשר לתת להם לדון בה?

6 תגובות:

  1. תודה
    תודה
    תודה

    על קצת הגיון לאיזון.

    תודה.

    השבמחק
  2. אלוהים כמה הטיות חברתיות גזעניות בפוסט אחד (שימו לב שהשתמשתי במילה "אלוהים" ולכן עקב היותי מזרחי, ניתן להבין זאת פשוטו כמשמעו ולייחס לי אמונה דתית עממית ופשוטה)

    הנה דוגמא אחת מיני רבות לשיר "מזרחי" פופלרי שבו (שוב) המילים אינן מתיישבות עם ההגדרות צרות האופקים שלכםן.

    צלצולי פעמונים
    בתוך ליבי מהדהדים
    על אם הדרך בי פוגש
    ליבי הומה ומתרגש
    עודני כאן למענך

    דמותך הולכת ומתרחקת
    כאן אני אל מול ביתך
    עיניי זלגו דמעות של אושר
    חיי היו ימים של בוסר

    היינו יחד זוג תמימים
    קצת שובבים מעט שונים
    חיוך גומה בוער בי אש
    מלטף קצת מתבייש
    הולך אדם הזמן חולף

    אסיים בברכת שבת שלום ולכו חפשו מי יזיין אתכםן וקחו את פסאבדו-דיאלוג תרבותי שלכם ודחפו אותו לתחת. כוסראבקערס!

    השבמחק
  3. אגב, שלומי שבן מזרחי.

    השבמחק
  4. ספגטי מעופף, כמה אוטומטיזציה פאבלובית פרימיטיבית בתגובה אחת (השתמשתי ברפרנס מגניב ושלוש מילים לועזיות ברצף, לכן ניתן להגדיר אותי כאשכנזי מתנשא).
    הבעיה היחידה שלי עם הפוסט היא שהם קצת חיפפו בז'אנריזציה במשפט "לז'אנר המוזיקה המזרחית. ז'אנר שהליריקה בו תמיד נטתה אל הפשוט, הישיר, העממי. זה חלק מהמאפיינים שלה ועבור רבים ממעריציה מדובר בסוד הקסם שלה". וגם זה חיפוף שאפשר להבין לאור העובדה שא.ב.ד עושה אותה גם כן בהפיכת כל מה שהוא "ציני, אירוני, רב משמעי, סימבולי וחתרני" לאשכנזי ובכך קוראת גם לשיר שציטטת אשכנזי (יש שם סימבוליות רבה).
    אם אהובה עוזרי הייתה שרה "אני ארצח אותך" באחד משיריה, האם התגובה הראשונית שלך הייתה דומה לאיך שהיית מגיב אם אייל גולן היה שר את זה?
    אם תגובתך בשני המקרים היתה שונה, אנא ספור עד עשר, מחל על כבודה של האינטלקטואלית המזרחית החביבה עליך וקרא שוב את הפוסט. בלי ערפל קרב של פיוזים קופצים אולי גם תגיע לחלק שאומר ששופטים טקסט של זמר/זמרת על פי המיתוג שהם יצרו לעצמם. בחלק מהמקרים מיתוג שנוצר מסיפור חיים, בחלק מהמקרים מיתוג מכוון של יחצ"נים ובחלק מהמקרים מיתוג שנוצר מהטקסטים הקודמים שהם שרו.

    אגב, אם תגובתך בשני המקרים זהה אז לך ללמוד פיזיקה ועזוב אותך משירה. באמת.

    השבמחק
  5. אגב, ובלי קשר לויכוח הער, הייתי רוצה להוסיף ולומר שגם במוזיקה "המזרחית" וגם "האשכנזית" 95% מהטקסטים בימינו מביכים ודלים בשפה וברעיון. יושבים אנשים, לא משכילים במיוחד, לא מוכשרים במיוחד ומחליטים לכתוב שיר. חושבים שהם יודעים לספר סיפור עם משמעות. והרוב עלוב ביותר.

    מצד שני יש לפעמים אפתעות מכיוונים בלתי צפוים, כמו למשל השיר שכתבה ריטה (מזרחית!!) "מחכה" (2008) - כל מילה חצובה באבן. אין הרבה טקסטים כאלה היום. נעלם העושר הספרותי-תרבותי של קריאת ספרים מרובה והבנת הנקרא. זו תופעה כלל עולמית אגב, שהתחילה לאט לאט עם המצאת הטלווזיה ובמיוחד MTV - לראות במקום להקשיב.


    אגב אותם דברים אפשר גם לומר על הלחן. בעבר - שנות ה-60,70 רוב כוכבי הרוק ואפילו הפופ הגיעו מהעולם של המוזיקה הקלאסית. הבנה עמוקה במוזיקה פרופר הייתה להם. היום כל דרדק עם מחשב ( קאלוין האריס? דוד גואטה?) חושב שהוא 'מלחין'.

    השבמחק