לכבוד החג החלטנו לפנק בפוסט ספיישל, ובו בחרנו את עשר הלהקות הישראליות הגרועות ביותר בכל הזמנים. למה להקות ולא בכלליות אמנים? כי אנחנו יודעים שיש בחוץ הרבה יוצרים חסרי כישרון ולרוב הם לא מודעים לזה. זו לא תמיד אשמתם. אבל כשמדובר בלהקה, על פי הגדרתה, חייב להיות לפחות בנאדם אחד בחדר החזרות שצריך היה לקום ולהגיד "היי, זה רעיון גרוע". מכוון שבדוגמאות שבחרנו אף אחד לא לקח אחריות, התוצאות מבישות עוד יותר. אז הנה לפניכם עשר להקות שהיינו שמחים יותר אם היינו שומעים מהם פחות:
10. הפיל הכחול
אחד המוטיבים החוזרים במיינסטרים הישראלי הוא שהעם מחפש את העממי-לכאורה במוזיקאים שלו. אם הגעת מעיר שאינה תל אביב – הרווחת נקודה. אם יש לך סיפור אישי כואב – עוד נקודה. אם אתה כותב טקסטים עם עומק רגשי של מתבגר ומטה – חמש נקודות! במשוואה הזאת אף להקה מהעשור האחרון לא יכולה לנצח את הפיל הכחול: גם מאשקלון, גם מנגן איתם בחור נכה, וגם "יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב – את הכי טובה בעולם". אי אפשר להאשים את הפיל הכחול בחוסר כנות, אבל אפשר לנטור להם טינה על זה שהם לא היו צריכים להתאמץ במיל בשביל להגיע למקום שלהם. השיר הזה צעד רבעון שלם במצעד של גלגלצ ב-2009, מתוכו חודש שלם במקום הראשון. אפילו יחסית לפופ הישראלי מדובר באנומליה – זקני צפת לא זוכרים מקרה כה קיצוני של כשרון כה מועט שמגיע כל כך רחוק. זה בוודאי גם לא יחזור שוב – אף הרכב עתידי לא יצליח ללחוץ אוטומטית על כל כך הרבה כפתורים מעוררי אמפתיה. אולי "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה בביצוע גלעד שליט ומקהלת ניצולי השואה הארמנית של אופקים".
