איכס, רני רהב

נכון, הבלוג נכנס למעין שנת קיץ, והאמת? חלק מזה קשור בעובדה שלא יצאו הרבה אלבומים ממש גרועים לאחרונה (האלבום של קרן פלס עוד לא בחנויות, בדקנו). אבל לפעמים העצבים מסתתרים במקומות אחרים, ולא צריך אפילו פנס ומימיה כדי למצוא אותם. בפריים טיים של קשת לדוגמה. הבוקר נחשפה באופן סופי רשימת השופטים החדשה של "כוכב נולד". רשימה שכוללת את צביקה הדר, אייל גולן, ריטה ורני רהב. כן, רני רהב.

יש שיגידו, ובצדק שאין טעם לצקצק מול תכנית כמו "כוכב נולד", שכל מטרתה היא מסחרית. אבל אתם יודעים מה? לצורך הדיון ניקח את העמדה המקלה שטוענת שבסופו של דבר השד לא היה נורא כל כך. כשהתכנית הצליחה היא סיפקה כוכבי פופ, חלקם אפילו ראויים, ובמובנים רבים עשתה את העבודה שחברות התקליטים לא עשתה (חשוב לזכור שהבשורות הגדולות של חברות התקליטים המסורתיות בשנות כוכב נולד היו מירי מסיקה, ושוב, קרן פלס). כשהתכנית לא הצליחה, ובכן, היא לא עניינה אף אחד ובהתאמה גם הנזק שלה לא היה גדול כל כך.

עילי בוטנר וילדי החוץ - תם ולא נשלם

מאת: וולדורף

ההתרגשות מהאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן שנוא מאוד דומה להאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן אהוב. וכך גם החשש. אצל האמן האהוב ישנו תמיד חשש שמא לא אוהב את החומר החדש ואיתו השאלה - מה זה אומר עליו? אצל האמן השנוא ישנו החשש שדווקא אחבב את החומר החדש ואז - מה זה אומר עלי? גאווה היא תכונה דומיננטית אצל בני אדם ואחת כמה וכמה אצל חובבי מוזיקה, ואין דבר שיותר פוגע בה מאשר ההכרה בעובדה שאולי אתה מחבב את עילי בוטנר.

התחושה הלא נעימה הזו תקפה אותי כבר אחרי האזנה לשיר הראשון של אלבומו החדש עם ילדי החוץ, שיר הנושא שגם יצא כסינגל -  "תם ולא נשלם". זה לא שמדובר בשיר טוב בכל מה שקשור לליריקה, ההפקה או ההגשה שלו, אבל היה איזשהו הוּק בלחן שגרם לי להנהן כלפיו בהערכה וכלפי עצמי בחשבון נפש. האמת היא שאם להיות באמת הוגן הרי שאם התובנה הזו היתה הולכת עימי לאורך כל האלבום כנראה שהביקורת עליו היתה נגנזת ודעתי על בוטנר היתה מחשבת מסלול חדש. אבל אותו הוּק חמקמק הפציע אולי בעוד שני שירים נוספים, בעוד רוב הלחנים היו בנאליים להחריד, ובכל מקרה לכל אורכו העטיפה (ליריקה, הפקה, הגשה) נעה בין 50 גוונים של אפור. כך שבאמת אין לי ברירה אלא להתריע – זה אותו הבוטנר בשינוי אדרת. 

שירי מימון - שלג בשרב

מאת: וולדורף

שירי מימון היא חתיכת דמות טראגית. ההפסד שלה לנינט בעונה הראשונה של כוכב נולד היה אולי צורב אבל שם אותה בנקודת פתיחה מבטיחה. בעוד הקהל בניצנים הכתיר את נינט לא רק כזוכה בתחרות כישרונות בטלוויזיה אלא גם כ"מאמי של המדינה", מימון נשארה עם מקום שני וללא תואר. היום קצת קשה לדמיין את זה אבל לפני הגמר אשכרה ניסו ליצור איזושהי תחרות ביניהן, והאמת? היתה שם תחרות. ההבדל בין השתיים היה כמו ההבדל בין שחור ללבן. או יותר נכון בין שחור לבלונדינית. ומימון היתה הבלונדינית שנהנית יותר. תזזיתית, חצופה וסקסית, כל מה שנינט בגרסת החיילת הגמלונית לא ממש הצליחה לשדר.

אבל נינט היא זו שזכתה וכבשה את לב ההמון, לא מעט בגלל שבישראל באופן מסורתי מעדיפים את "הדודה מהבית ממול" על פני "הבת של השכן". ובכל זאת מימון היתה יכולה למנף את הסיטואציה, ולרגעים היו תקוות בתעשיית הפופ הצולעת שלנו שהיא באמת הולכת לעשות את זה. אחרי הכל אף פעם לא היו לנו מדונה או בריטני משלנו, והנה צצה לה בלונדינית כוסית בת 20 בלב הפריים טיים. ועוד אחת שסומנה כהפך מנינט. והרי בטווח הארוך ברור ש"ים של דמעות" יתחיל לשעמם, לא? טוב זה לפחות מה שנינט חשבה.

עומר אדם - ילד טוב ילד רע

מאת: סטטלר
כבנאדם שביום יום מנסה להתרחק ממכשירי רדיו לא יצא לי לדעת על עומר אדם יותר ממה שכל תל אביבי יודע: זרקו אותו מכוכב נולד כי גילו שעוד לא צנחו לו הביצים ויש לו את הקליפ לשיר היווני ההוא עם כל הבחורות במסיבת בריכה והנינג'ות הגרוזיניות (מעל לשני מיליון צפיות ביוטיוב. מפחיד לחשב כמה מנדטים זה שווה). חשבתי שלהקשיב לאלבום שלו יהיה כמו לצפות בערסים רוקדים עם גרסאות דאנס בחתונה, לא כמו לצפות בדוד השיכור של החתן יורד על הברכיים לפני אשתו לשעבר.

למה גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה

מאת: וולדורף וסטטלר

גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה. הנה אמרנו את מה שכולם חושבים כבר שנים. וזה לא בגלל שהוא לא רלוונטי. כלומר הוא לא רלוונטי, וזה כשלעצמו סיבה מצוינת לתלות את הנעליים, אבל איכשהו התרגלנו לחוסר הרלוונטיות שלו. העובדה שהוא כותב בטיים אאוט, מקומון תל אביבי בועתי, מקלה עלינו להתעלם ממנו. המפסידים העיקריים מחוסר הרלוונטיות שלו הם עורכי המקומון עצמו, שמקבלים את מה שמגיע להם על כך שנתנו לו להמשיך לשלוט במדור המוזיקה שלהם, על אף שכישרונות צעירים רבים נדחקו לפינה בשל כך.

צילום: אמיר מאירי

גל אוחובסקי צריך להפסיק לכתוב על מוזיקה, ויתרה מזאת לבקר אותה, כי הוא כבר לא אובייקטיבי. את הקרדיטים העיתונאיים שצבר בעבר לא ניקח ממנו. גם לא את אישיותו הצבעונית. אחרי הכול שני אלו אחראיים במידה רבה לדרך הארוכה שעשה מימיו ככתב עיתון העיר בשנות השמונים (כשהוא והעיתון עוד היו רלוונטים) ועד שהוזמן להצטרף למסדר אבירי השולחן העגול של צביקה כשופט ב"כוכב נולד". אגב, נגד המהלך הזה כשלעצמו אנחנו לא מתרעמים. אם זה מה שהוא רוצה לעשות כדי להרוויח את לחמו ולייצר לעצמו שם – שיבושם לו. לפחות נוכחותו שם מוצדקת יותר מזאת של מירי מסיקה. הבעיה היא שהוא לא הסתפק בכסף והתהילה שהפריים טיים הציע לו. אוחובסקי רצה לאחוז בחבל משני קצותיו ולהשאיר לעצמו את פרסטיז' המבקר (בינינו אין שם הרבה יותר מזה וגם זה כבר שחוק). וזה, כצפוי, מתכון לצרות.

עידן עמדי - עידן עמדי

מאת: סטטלר

איך אפשר לא לפרגן לעידן עמדי? זה בלתי אפשרי. הרי הוא שירת בקרבי. לא לפרגן לעידן עמדי משמעותו כנראה שאתה סמולן עוכר ישראל, מחרים-עוגיות-עבאדי שלא עומד בצפירה. בטח שמעת את האלבום שלו עם סושי ביד אחת ודגל ישראל בוער ביד השנייה (כדי להדליק את הנרגילה). משתמט מסיבות קוקסינליות. ובכל זאת, הנטל מונח על כתפי. סטטלר הוא המשתמט הקוקסינל שלכם להערב. למה? כי שמנו לעצמנו בבלוג הזה מטרה לא לרחם על אף אחד, ולהגיד בדיוק מה שאנחנו מרגישים בנוגע לכל דבר ישראלי ששמענו. ואני לא אוהב את עידן עמדי.