יום רביעי, 23 בינואר 2013

שוטה בקפה תמר: תרומתו של יאיר לפיד למוזיקה הישראלית

מאת: וולדורף

אמש נפל דבר בפוליטיקה, או שנאמר, בתרבות הישראלית. יאיר לפיד, בניסיונו הפוליטי הראשון, הכניס 19 מנדטים לכנסת. נכון, הוא היה דמות דומיננטית במערכת הבחירות כמעט מהרגע הראשון. אבל ההצלחה המזהירה שלו (המפלגה השנייה בגודלה) זעזעה רבים כי זו הפעם הראשונה שצימוד הביטויים "יאיר לפיד" ו"ראש ממשלה" לא נאמר בקונטקסט של בדיחה או נבואת זעם. את ההשלכות הפוליטיות, הכלכליות והמדיניות של ההזיה הזו נשאיר לפרשנים בתחומם. אנחנו כאן כדי לדבר על מוזיקה, כי אם אתם זוכרים - ואם שכחתם אנחנו נזכיר – בין עיסוקיו ההו כה רבים (שחקן, סופר, כותב טור, מנחה תכנית בידור, תסריטאי, מגיש חדשות, פרזנטור של בנק ומתאגרף), לפיד הוא גם תמלילן.

האמת, לפיד לא ראוי להתייחסות מיוחדת ככותב שירים. כמו רוב הדברים שעשה גם השירים שלו היו נגועים בשטחיות ובינוניות. ולא רק באיכות, גם כמותית גוף היצירה שלו לא מרשים במיוחד. לפי אתר שירונט רק 22 שירים פרי עטו, הולחנו ובוצעו במהלך 30 השנה האחרונות. אולי שלושה מהם יכולים להיחשב כלהיטים ("שיר אהובת הספן", "גרה בשנקין", ו"צעיר לנצח" - תרגום לשירו של דילן). כל אדם אחר היה ראוי להתעלמות, אבל מכוון שלא ירחק היום שהאיש יהיה ראש הממשלה שלכם, אנחנו חושבים שמן הראוי שתדעו על מה הוא כותב (איך הוא כותב נגיד לכם כבר עכשיו – כמו ילד בן 12).

22 שירים. 17 מתוכם הולחנו על ידי חברו ושותפו הוותיק רמי קלינשטיין. 7 מתוך עבודותיהם המשותפות נכתבו עבור ריטה ו-8 עבור קריירת הסולו של רמי (מתוכם 5 אחרי 2009, כך שאנחנו יודעים את הצד של מי הוא לקח אחרי הפרידה המתוקשרת). יאיר ורמי תרמו עוד שני שירים לאלבום היחיד של להקת מנגו ושיר אחד לירדנה ארזי ("שוב בתמונה", 1985). שני שירים שכתב לפיד הולחנו על ידי לא אחר מאשר שלמה ארצי, אחד בוצע על ידי ריטה והשני על ידי מה קשור (עוד נרחיב על איך זה קשור). עוד שיר הולחן על ידי שמעון בוסקילה ובוצע על ידי שרית חדד. שיר אחד של חאג'ידקיס תורגם על ידו ובוצע על ידי אחת בשם דורית פרקש ויש גם שיר אחד שכתב חבר הכנסת לפיד עבור להקת צעירי תל אביב (!).

שני נושאים עיקריים העסיקו את לפיד בכתיבתו – יחסים בינו לבינה והמציאות הישראלית. היות ואת הקלישאות של הנושא השני אתם יכולים לתאר לעצמכם נתחיל דווקא עם הנושא הראשון, שחושף שלפיד הוא לא רק פופוליסט שטחי וחנפן, הוא גם שוביניסט לא קטן.

יום שני, 7 בינואר 2013

עילי בוטנר וילדי החוץ - תם ולא נשלם

מאת: וולדורף

ההתרגשות מהאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן שנוא מאוד דומה להאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן אהוב. וכך גם החשש. אצל האמן האהוב ישנו תמיד חשש שמא לא אוהב את החומר החדש ואיתו השאלה - מה זה אומר עליו? אצל האמן השנוא ישנו החשש שדווקא אחבב את החומר החדש ואז - מה זה אומר עלי? גאווה היא תכונה דומיננטית אצל בני אדם ואחת כמה וכמה אצל חובבי מוזיקה, ואין דבר שיותר פוגע בה מאשר ההכרה בעובדה שאולי אתה מחבב את עילי בוטנר.

התחושה הלא נעימה הזו תקפה אותי כבר אחרי האזנה לשיר הראשון של אלבומו החדש עם ילדי החוץ, שיר הנושא שגם יצא כסינגל -  "תם ולא נשלם". זה לא שמדובר בשיר טוב בכל מה שקשור לליריקה, ההפקה או ההגשה שלו, אבל היה איזשהו הוּק בלחן שגרם לי להנהן כלפיו בהערכה וכלפי עצמי בחשבון נפש. האמת היא שאם להיות באמת הוגן הרי שאם התובנה הזו היתה הולכת עימי לאורך כל האלבום כנראה שהביקורת עליו היתה נגנזת ודעתי על בוטנר היתה מחשבת מסלול חדש. אבל אותו הוּק חמקמק הפציע אולי בעוד שני שירים נוספים, בעוד רוב הלחנים היו בנאליים להחריד, ובכל מקרה לכל אורכו העטיפה (ליריקה, הפקה, הגשה) נעה בין 50 גוונים של אפור. כך שבאמת אין לי ברירה אלא להתריע – זה אותו הבוטנר בשינוי אדרת.