מאת סטטלר
נהוג לתת לאתניX קרדיט על בניית היסודות לז'אנר הפופ המזרחי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, עם החיבור לאייל גולן שהניב כמה מהאלבומים הנמכרים ביותר בתולדות ארצנו. לא בדיוק אילנות גבוהים להתלות בהם, אבל הקרדיט הזה בשילוב עם החביבות הטבעית של זאב נחמה גורם לכיס של סלחנות מוגזמת של המדיה כלפי אתניX בגלגול הנוכחי שלהם. נכון, החומרים החדשים שלהם נשמעים חסרי מעוף לעומת יציאות קרוס-ז'אנריות מבריקות כמו "קטורנה מסאלה", המנוני נאיביות נצחיים כמו "תותים" ואפילו יציאות מביכות כמו "האינטרנט שלי" (כל כך מביך שזה מבריק), אבל היי, לפחות הם לא צוחקים עלינו כל הדרך אל הבנק כמו חלק מממשיכי דרכם. בציניות אי אפשר להאשים אותם.
