יום שבת, 21 באפריל 2012

אריק ברמן - גבר, אישה והווילדרנס


מאת: סטטלר

אריק ברמן חזר מטיול של 9 חודשים בארה"ב, ואנחנו אלה שתקועים לידו בטיסה חזרה וצריכים לשמוע אותו מספר על כל מה שקרה לו. תודה לאל שזה רק אלבום מרובע. לדעתי ברמן צריך להוציא מהדורה מוגבלת שאורכה 12 שעות, כאורכה של טיסה מניו יורק לתל אביב. לרוב כשאמנים מוציאים אלבום כפול או משולש או מרובע (?) זה מגיע מתוך רצון להעביר משהו, מילולי או מופשט, שהוא קצת יותר גדול ממה שנכנס בשעה אחת. אבל אצל ברמן זה מגיע יותר מכישורי עריכה פגומים, מודעות עצמית נמוכה, ואולי פשוט יצר כלכלי בריא (הרי משום מה כל אחד מארבעת החלקים שוחרר בנפרד ונמכר במחיר מלא בחנויות).

מבחן קל כדי לדעת אם אתה בתדרים של ברמן: אם אתה מסוגל להגיד בקול רם את שם האלבום שלו – "גבר, אשה, והווילדרנס" בלי לגחך – אולי זה אלבום בשבילך. אולי לאנשים יש סף רגישות גבוה יותר ממני, כי אני אפילו לא מצליח להגיד את שם החלק הראשון "אוי הלב הפתי והמגוחך" בלי להתפקע. אבל אין ספק שזה מקרה שבו המדיום והמסר מקבילים. היומרה שמשודרת מהשם ומאורך הפרוייקט משקפת היטב את מה שקורה בו מבחינת תוכן.

הטוקבקיסטים נוהגים להגיד על אריק ברמן שהוא שוביניסט, אבל זה פירוש קצת שגוי לבעיה שלו. ברמן מכוון לארומה של התנשאות סטייל בוב דילן, אבל דילן מזלזל בדימוי העצמי שלו בדיוק כמו שהוא מזלזל בשל אחרים. הטקסטים של ברמן כל כך מרוכזים בעצמם, שקשה לפרש את הנטייה שלו לתבל אותם בשמות של בנות בתור משהו מעבר לנסיון לתחזק איזה פאסון. נראה שכל שיר שני באודיסיאה של ברמן מדבר על איזו בחורה, (לא ממש ישבתי וספרתי, אבל לדעתי יש איזה ארבע בחורות לכל אלבום במארז הזה), או משווה משהו לבחורה. השיא הקומי מגיע בשיר הראשון בפרק ד', "הו אריזונה כמה חששתי ממך! (למה?)", בו, כפי שהבנתם, הוא משווה בין מדינת אריזונה לבחורה, בין היתר בשורה המופלאה: "תראי מה זה, רק היכרנו ואיזה יופי אני נשמע, רוצה להישאר בתוכך מאד מאד".

"גם בתמונה הזאת אני רואה וגינה, דוקטור. מה לא בסדר אתי?"
יש עוד הרבה יציאות מצחיקות על בנות באלבום הזה ("אז היא שוכבת לידי מקופלת כמו אוגר, עורה חלק והיא עושה כל מה שאני אומר"), אבל יותר משהן מתפרשות אצלי כמיזוגניה הן פשוט מביכות. כמו לצפות במישהו שאין לו כישורים חברתיים מספיקים כדי להבין מתי נכון להיות שנון, או לחילופין מתי נכון להוציא את הבולבול מהמכנסיים. בו זמנית, ברמן מתעקש גם לשמור על הפגנת צד רומנטי. בשיר אחרי ההוא שמשווה את הבחורה לאוגר הוא "כבר מתגעגע לא עבר יום... בכל זאת זה קורע את הלב לחתיכות". יותר משזה מצטייר כתיאור אמיתי של מצב רגשי, זה מרגיש כמו תיאור של אדם שלא זוכר, משיר לשיר, איזו מסיכה ללבוש.

יש רגעים מעטים בהם ברמן שר שלא על עצמו, כמו "רב סרן נידל חסן (לא סיפור פשוט)", שמשחזר בשמונה דקות את סיפור "הירי בפורט הוד", בו חייל אמריקאי ממוצא פלסטיני רצח 13 מחבריו בבסיס צבאי. אבל גם השיר הזה נגוע בנהנתנות הכתיבתית של ברמן. ההתעקשות שלו לשיר את שמות כל הנרצחים בחרוזים היא ממש מגוחכת, והשיר כולו מרגיש כמו נסיון נואש לסחוט השוואה לדילן.

לא קל לכתוב ביקורת על האלבום המרובע של אריק ברמן. ראשית כל, כי להקשיב לאריק ברמן במשך ארבע שעות זו משימה שמעטים ירצו לקחת על עצמם. שנית כל, כי בצורת ההגשה של האלבום יש משהו שמראש כאילו מבטל-ביקורת: למי מיועדת מנה כה גדושה של ברמניזם אם לא רק למעריצים השרופים שלו?

אבל קשה לומר למי האפוס הזה מיועד. מעריצים של אריק ברמן, ואני משער שיש כאלה, כנראה מעוניינים במערכת יחסים מזוכיסטית. בשנה האחרונה הם השתעלו 50 ₪ פעם בכמה חודשים כדי לקבל עוד פרק מארבעת אלה שמרכיבים את יומן המסע של ברמן, ובסופה של שנה יש להם ארבעה דיסקים של סיפורי זיונים (בעברית טובה, אמנם. ובחרוזים). האם הם מרגישים מאוכזבים, אחרי שנה, לגלות שברמן (אזהרת ספוילר) לא הגיע לשום תובנה גדולה במסע שלו ברחבי אמריקה? או שהם חשים שיש סגירת מעגל בשיר הסיום של חלק ד', כשברמן דוהר מחוץ לעיר על סוסו בעודו מנופף לשלום אל כל האנשים הקטנים שפגש בדרכו ("הנה איימי המתוקה ובעלה השף באן-ארבור, שניחשתי את גילה חמש שנים לרעתה")? צר לי, אבל אם שילמתם כסף על החרטא הזאת – הלב הפתי הוא שלכם.

7 תגובות:

  1. הפרויקט של אריק אולי מיותר, אבל הרוחנו ביקורת רהוטה ומבדרת ביותר...

    השבמחק
  2. לא הצלחתי שלא לקרוא את הביקורת ולהיקרע מצחוק גם בשישית.
    הרי ברור לכולנו שהבנאדם הוא ניסוי פוסט מודרני, פיקציה, פארודיה על כל עניין הסינגר-סונגרייטר, מושתל מההפקה של ארץ נהדרת שישר קיבל את הספין-אוף שלו בלי לעבור דרך הצינורות המקובלים.

    השבמחק
  3. אז רגע, מה נסגר בסוף, הוא טמבל(סגול) או טמבל(פתח) ?

    השבמחק
  4. לפני כמה שנים עוד היו בארים (בת"א, חשוב לציין) שהוא היה חלק אינטגרלי מהפס קול שלהם, בדרך כלל התנגן הנ"ל לאחר "אני שותה לי וויסקי אני שותה שמפניה עם ג'וני ועם ניסים וששון מנתניה אי זה לא עוזר אצלי הלב הלב בוער נגנו נגנו לי שיר אחר" אז הבנתי למה הליכוד בשלטון.

    השבמחק
  5. אני משתתפת בצערך שנאצלת להקשיב לזה. מצד שני, זה קורה לי כל פעם שאני מבקרת אצל הספר שלי אז אנחנו שווים.

    השבמחק