יום רביעי, 25 בינואר 2012

מירי מסיקה - מלך


מאת וולדורף

יבש כאן בתקופת בין המיצרים של המוזיקה הישראלית (בין ראש השנה לפסח). לאחרונה נהננו מאחוז די גבוה של אלבומים טובים, כנראה בגלל שכמעט ולא יצאו אלבומים חדשים. לשמחתכם, לפי כמות הסינגלים החדשים שמטפטפים עלינו, הולך להיות לבלוג פסח שמח. בזמן שאחרים מטפטפים, בחרה מירי מסיקה לשפוך עלינו את כל הדלי, עם אלבום חדש (רביעי!) בעל שם מזעזע ועטיפה מזעזעת לא פחות.

בואו ננפץ מיתוס ישן: לא כל מי שיודעת לשיר היא זמרת טובה. מירי מסיקה לדוגמה יודעת לשיר, לא ניקח את זה ממנה, אבל היא זמרת מחורבנת. בנסיבות אחרות כישרון השירה שלה היה יכול להוות יתרוןבמחזות זמר לדוגמה, וגם שם כנראה לתפקידים מאוד חד גוניים. במוזיקה פופולארית היא עושה עבודה גרועה. סגנון השירה שלה רגשני על גבול הבכייני. היא תמיד דרמטית וכמעט תמיד שלא לצורך, והכי גרוע: היא נטולת כל שמץ של שמחת חיים או חוש הומור. התחושה הכי דומיננטית שנשארת אחרי האזנה לאלבום היא דיכאון. לכאורה מדובר במחמאה, אין זו הרי תפקידה של המוזיקה לעורר רגש כלשהו? אז לא. האלבום של מסיקה כל כך מנופח וכל כך חסר מודעות עצמית שרק פלקטים יצליחו להתרגש ממנו. אז למה דכאון? החיים קצרים, יש כל כך הרבה מוזיקה טובה בעולם, ובכל זאת בזבזתי דקות יקרות על מירי מסיקה, זה למה.

הדבר שהכי בולט לרעה לאוזן (אם מנסים להתעלם מהקול, וזה לא פשוט), זו ההפקה של אורי זך שנעה בין המשעממת למבדרת. הקו המנחה הוא בלדות גלגלצ של סוף שנות ה-90 כשמדי פעם יש הבלחות לכאורה חדשניות. עד כמה הטאצ' של זך דומיננטי יעידו דווקא הרגעים בהם הוא משחרר את המושכות. בשיר "אל תדבר אלי" למשל, אייל הלר חתום על ההפקה, והתוצאה היא עיבוד מיתרים ספרדי קצת-פחות דביק משאר השירים. בשיר שאחרי, "נוגעת בעינך שוב", נדמה שזך ניצל את הזמן לנוח רק כדי לחזור ולחרבן את השיר בכוחות מחודשים

בכלל, אם יש משהו שמאפיין את ההפקה באלבום, כמו גם את העיצוב כולוזו המילה המאוסה "נוצץ". העטיפה הזהובה ושם האלבום, "מלך", משדרים יוקרה שרק מדגישה את הזיוף. קצת כמו עגילי זהב מהשוק. המבטים מלאי המשמעות שמסיקה יורה לכל עבר בחוברת, רק מדגישים כמה מעט משמעות יש בהם. משפטים כמו "רוח בפנים כמה טוב לך בפנים" (מלך) ו"אני לא ארגע משום דבר מלבד האהבה" (אני לא שם), שניהם אגב תרומה של מירב סימן טוב, כשהם מושרים בקולה מלא הכוונות של מסיקה, מאבדים גם את מעט ההיגיון הקלישאתי שהיה בהם

מסיקה היא במובן מסוים קורבן של ההצלחה שלה. אם לא היינו מחבקים אותה כל כך היא לא הייתה ממשיכה לשיר את אותו השיר כבר שבע שנים (אלבום רביעי!). אם לא היינו מאשרים לה שזה בסדר לקבל שירים מאריק ברמן וקרן פלס אולי היא הייתה פונה ליוצרים קצת יותר מעניינים מגיא בוקאטי וכפיר אפשטיין. אם לא היינו מתפשרים על ההפקה של אורי זך ברדיו המיינסטרימי שלנו, אולי לא הייתה לה ברירה אלא לנדוד למחוזות מוזיקליים מגוונים יותר. אבל בגלל שהשטיק שלה תפס והצליח כל כך, זה כמעט מתבקש שתמשיך לייצר את אותו הדבר, ותכלס, מי באמת יכול להאשים אותה? במובן הזה מסיקה היא עוד בעיה אופיינית של מעמד הביניים בישראל. דור שבמשך שנים שתק לנוכח העוולות שנכפו עליו, והן בתגובה רק המשיכו והתגברו. בואו נקווה שבאווירת "פקיחת העיניים" של החודשים האחרונים עם ישראל יבין סוף סוף כמה מירי מסיקה מזיקה לו.

4 תגובות:

  1. ענק ! !כל מילה בסלע !! וואו !! כאילו אני כתבתי !!

    השבמחק
  2. שכחת גם להתייחס לזה שהיא גם באמת מאמינה לבולשיט הזה שהיא 'דיווה', המאעפנה הוולגארית הזאת. הכל כ"כ זול וצעקני, רחוק שנות אור ממה שהשם והעיצוב, כפי שתיינת, מנסים לשדר.

    השבמחק
  3. אני חושב שאתה קצת מגזים בביקורת שלך כלפיה באופן כללי. נכון, אמנם יש משהו מוזר ושונה באלבום הזה ספציפית מבחינת ההפקה המוזיקלית. נכון, יש בו באמת לא מעט סגנון שירה "רגשני על גבול הבכייני" כפי שציינת, אבל מכאן ועד להגיד שהתחושה הכי דומיננטית שנשארת אחרי האזנה לאלבום היא דיכאון? מכאן ועד להגיד שהיא זמרת מחורבנת ושהיא מזיקה?נראה לי קצת מופרז. רק בגלל שבאלבום אחד היא קצת פישלה (אם כי "מלך", "אני לא שם" ו"וינסנט" הם שלושה שירים שלדעתי די מוצלחים ועוד יתפסו בעתיד בדיוק כמו "נובמבר" "באה אליכם" ו"שיר לשירה" - לא משווה ביניהם) לא אומר שבאופן גורף היא זמרת גרועה. אני חושב שהיא דווקא הוסיפה צבע אחר למוסיקה הישראלית ושהיא די ייחודית בסגנון השירה שלה ודווקא בגלל זה אנחנו "מחבקים אותה" וש"השטיק שלה תפס והצליח" כ"כ.

    השבמחק
  4. לחם ושעשועים26 במאי 2013 בשעה 2:27

    אתה לא חושב שקצת הגזמת
    זמרת מחורבנת...
    בכיינית...
    משעממת...
    זמרת גרועה..




    בעצם לא
    לא הגזמת בכלל

    השבמחק