יום שבת, 20 באוקטובר 2012

אוהבים עד התקרה: מכתב פתוח לקהל האינדינגב

מאת: וולדורף וסטטלר

אם האינדינגב זכה להישג משמעותי אחד בתרבות הישראלית, הוא זה: הוא הוציא אתכם, חובבי המוזיקה האלטרנטיבית, מעליית הגג בה התחבאתם רוב חייכם. אם בשגרה אתם נרדפים על ידי בריוני המשרד שמתעקשים להזיז את המחוג מ-106 ל-91.8, באינדינגב תזכו להזיע יחד עם 4,000 אנשים מול הבולבול של דורון בוטניק. סדר גודל שבתעשיית המוזיקה הישראלית הכושלת נחשב להישג די מדהים (הקהל, לא הבולבול). הבעיה היא שעד שסיימתם לנער את החול מהבגדים בכניסה לאוטו, כבר שכחתם את מה שהסופ"ש הזה יכול היה ללמד אתכם.


לא קל להיות מוזיקאי עצמאי בישראל. אתם שומעים על זה יומם וליל, ובצדק. למוזיקאים בישראל, ועל אחת כמה וכמה "מוזיקאי אינדי" ניצבת תקרת זכוכית מעל הראש שמונעת מהם לפרוץ, להצליח ולהתפרנס מאמנותם. בכל התחומים בהם מוזיקאי אמור להרוויח את לחמו – הופעות, הקלטות, יחסי ציבור – ההוצאות תמיד גדולות בהרבה מהרווחים. קל להאשים את בעלי המועדונים, את בעלי האולפנים ואת משרדי היח"צ, וזה מה שהמוזיקאים עושים רוב הזמן, אבל הם מתביישים לומר את האמת – האשמים העיקריים הם אתם. הקהל. אתם פשוט לא קיימים ב-362 הימים כשאתם לא במדבר.

ולמה אתם לא קיימים? כמו בתופעה המכונה "תסמונת שטוקהולם", בה החטופים מתאהבים בחוטפיהם - אתם מאוהבים באותה עליית הגג בה התחבאתם. אתם נהנים מעמדת האנדרדוג. למדתם לקבל אותה כחלק ממה שמגדיר אתכם, ויש לכם את האינטרס לשמר אותה.

נשמע מופרך? בואו נבדוק. כמה דיסקים קניתם השנה מחוץ לדוכני אינדינגב? לכמה הופעות הלכתם במחיר מלא? כשבפיד הפייסבוק שלכם אתם רואים פנייה נרגשת ממוזיקאי עצמאי שסוף סוף הצליח להכניס שיר לפלייליסט או מצעד, שמתחנן בפניכם "קחו שתי דקות והצביעו בשבילי", האם אתם מקדישים שתי דקות, או מקליקים על "הייד" בגלל שהוא מנג'ס? ואם המוזיקאי הזה יגיע פתאום להישגים, כמו שקרה בצורה בלתי סבירה וכמעט על טבעית עם דמויות כמו אסף אבידן או גבע אלון – האם תמשיכו להיות בעדו, או שתבטלו אותו בתור "מתמסחר"?

אם הנהנתם במבוכה אפילו מול חלק מהשאלות, אתם חלק מהבעיה. בשורה התחתונה אתם אלו שמתחזקים את תקרת הזכוכית. כי אם האמנים יצליחו לפרוץ אותה, הם כבר לא יחשבו ל"אינדי". ואם הם כבר לא אלטרנטיביים ומיוחדים אז מה זה אומר עליכם?

הטקסט הופיע במקור בגליון מספר 2 של "גרון", בהוצאת המגזין העצמאי אף, שהודפס לכבוד הפסטיבל.

7 תגובות:

  1. שמח לדעת שלפי המידה שלכם אני לא אשם. אמנם לא הייתי באינדינגב לצערי אבל קניתי דיסקים של רמלה, קוב, deep.sea.creatures, רוקפור ועוד והלכתי למספר הופעות הז'אנר.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא הבנתי - אתה רוצה שנמצא אמות מידה אחרות שלפיהן אתה כן אשם?..

      מחק
    2. כפי שזה נראה כעת, קהל האינדינגב יכול להמשיך לנגן את המוזיקה בתור להקות אירועים ולא בתור שירים שיגיעו באמת ובתמים לרדיו.
      הרדיו המקומי אולי מושפע ממניעים פוליטיים (אך גם המוזיקה לצערנו הרב, יזהר תאמין לי שאני ממש לא חסיד שלך), אך השמצת חיילים בגלגלצ היא פסולה מהיסוד למרות שהוא הפך לרדיו חצי פוליטי ופרסומי.

      האינדינגב עוד צריך להוכיח את עצמו לפי דעתי.

      מחק
  2. זה קצת שמרני מה שאתה כותב כאן. אנשים לא קונים דיסקים באופן כללי. אם כבר, תבוא אליהם בטענות שהם לא משתפים מספיק בפייסבוק. אנשים עם הרבה חברים בפייסבוק שמשתפים כמה קליפים של הלהקה יכולים לעשות שירות יותר גדול מעשרה דיסקים שמוכרים אחרי הופעה.

    לדעתי הביקורת שלך מפספסת כי אתה מקשר בין המתרחש בפסטיבל להצלחה פיננסית של אמן. כתבתי על זה לא מזמן (לינק למטה, זה מתחיל להיות רלוונטי מהפסקה השניה). אגב, אולי באו 4000 איש אבל לא בטוח של4000 איש האלה יש קומפקט דיסק.

    http://librowski.wordpress.com/2012/07/10/free/

    השבמחק
    תשובות
    1. הכוונה היתה לא "דיסקים" במובן הפיסי, אלא קנו "אלבומים". בהרבה מקרים, דווקא כשמדובר באמני אינדי יש אפשרות דרך אתרים כמו בנדקמפ

      מחק
  3. רגע, זה לא אתה שדירג את אסף אבידן והמוג'וז במקום הרביעי המכובד במצעד הלהקות הישראליות הגרועות בגל הזמנים? האם ייתכן שאתה בעצמך לוקה באחת מהרעות החולות שציינת לעיל? "אם המוזיקאי הזה יגיע פתאום להישגים, כמו שקרה בצורה בלתי סבירה וכמעט על טבעית עם דמויות כמו אסף אבידן או גבע אלון – האם תמשיכו להיות בעדו, או שתבטלו אותו בתור "מתמסחר"?"

    השבמחק
    תשובות
    1. נימי, אנחו לא אהבנו אותו עוד שהוא לא היה מצליח
      כך שהטענה שלך שגויה מיסודה
      אבל כיף לראות שאתה מתמצא בטקסטים שהגינו

      מחק