יום שני, 7 בינואר 2013

עילי בוטנר וילדי החוץ - תם ולא נשלם

מאת: וולדורף

ההתרגשות מהאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן שנוא מאוד דומה להאזנה ראשונה לאלבום חדש של אמן אהוב. וכך גם החשש. אצל האמן האהוב ישנו תמיד חשש שמא לא אוהב את החומר החדש ואיתו השאלה - מה זה אומר עליו? אצל האמן השנוא ישנו החשש שדווקא אחבב את החומר החדש ואז - מה זה אומר עלי? גאווה היא תכונה דומיננטית אצל בני אדם ואחת כמה וכמה אצל חובבי מוזיקה, ואין דבר שיותר פוגע בה מאשר ההכרה בעובדה שאולי אתה מחבב את עילי בוטנר.

התחושה הלא נעימה הזו תקפה אותי כבר אחרי האזנה לשיר הראשון של אלבומו החדש עם ילדי החוץ, שיר הנושא שגם יצא כסינגל -  "תם ולא נשלם". זה לא שמדובר בשיר טוב בכל מה שקשור לליריקה, ההפקה או ההגשה שלו, אבל היה איזשהו הוּק בלחן שגרם לי להנהן כלפיו בהערכה וכלפי עצמי בחשבון נפש. האמת היא שאם להיות באמת הוגן הרי שאם התובנה הזו היתה הולכת עימי לאורך כל האלבום כנראה שהביקורת עליו היתה נגנזת ודעתי על בוטנר היתה מחשבת מסלול חדש. אבל אותו הוּק חמקמק הפציע אולי בעוד שני שירים נוספים, בעוד רוב הלחנים היו בנאליים להחריד, ובכל מקרה לכל אורכו העטיפה (ליריקה, הפקה, הגשה) נעה בין 50 גוונים של אפור. כך שבאמת אין לי ברירה אלא להתריע – זה אותו הבוטנר בשינוי אדרת. 

עילי בוטנר הוא התוצר המסוכן ביותר שיצא מתרבות הפריים טיים של העשור האחרון (אם אני אכתוב "תרבות כוכב נולד"' הילדים שנחשפו לטלוויזיה בשנתיים האחרונות עוד עלולים לא להאמין שלתכנית הכושלת שהם מכירים היתה פעם השפעה). למה מסוכן? כי בעוד שעל המתמודדים חלה חובת ההוכחה כחלק מובנה בתחרות, הרי שבוטנר קיבל את תו התקן של מוזיקאי שלא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רוני דלומי והראל מויאל היו צריכים לעבור אודישנים כדי בכלל להופיע בתכנית, בוטנר נבחר לככב מדי פרק עוד לפני שהתחילו הצילומים. עם נקודת פתיחה כזו לכולם היה אינטרס לקדם את בוטנר כיוצר לגיטימי. זה מירק את המצפון של ההפקה אל מול הטענות על רידוד התרבות שהופנו נגדה, וזה גרם לצופי התכנית להרגיש טוב עם עצמם שהם לא הולכים רק עם הזוכים האופנתיים. עובדת היותו כותב ומלחין שאפילו לא שר, עוד יותר העצימה את הילת ה"יוני רכטר של ימינו", ומראהו הלא טלוויזיוני רק תרם לדימוי הרציני שלו.


בתחילת דרכו העצמאית הוא הקים צמד עם השחקן רן דנקר בעסקה שנראתה משתלמת לשניהם, אחד יביא את המוזיקה והשני את הכריזמה והמעריצות בנות ה-12. הם הוציאו אלבום שכבר בשמו התעקש לדחוף לנו בכפית את מטרת העסקה ("שווים"). באלבום השני הצמד התפרק מבלי שמישהי הזילה דמעה (המעריצות כבר היו בנות 14) ובוטנר יצא לדרך עצמאית. הפעם הוא הביא אמנים שונים שיבצעו את שיריו, מודל שפעם היה מהפכני אבל הפך לאופנתי עם הצלחת הפרויקט של עידן רייכל ומטרופולין של עופר מאירי. כבר בשלב הזה היה קשה לקחת אותו ברצינות והפרויקט הדיף ריח לא נעים של יומרנות. הרי הפרויקט של רייכל תפס תשומת לב בזכות הקונספט המקורי שלו (מוזיקה אתיופית, למי שחי על מאדים), ומאירי הצליח להתבלט בזכות הטאצ' ההפקתי המזוהה שלו. מה בוטנר הביא לפרויקט? יכולות הלחנה יוצאות דופן?

וכעת הוא שוב המציא עצמו מחדש. הצימוד עם דנקר אולי הפך אותם ל"להקה" אבל השאיר אותו בצל, בעוד אלבום ה"חברים שרים" אולי שם אותו במרכז אבל היה בלתי אפשרי להופיע איתו, אז מה הוא עשה? הקים להקה שתשים אותו במרכז. כך נולדו "עילי בוטנר וילדי החוץ". לכאורה המתנה הגדולה של בוטנר היא חוסר היכולת שלו לשיר, שמיתרגמת לאפשרות אינסופית בבחירת הקולות שמבצעים את שיריו. מה שמצער הוא שבוטנר לקח את המתנה הזו וליהק בתפקיד המוציאים לפועל את אדר גולד ואוהד שרגאי. גולד נשמעת בשירים השקטים כמו אלף זמרות אחרות (כולן אגב למדו ברימון), אבל ברגעי האמת מתקשה להשאיר חותם, ושרגאי נשמע כאילו הראל סקעת היה יקר מדי לפרויקט.


ילדי החוץ, כשמם כן הם, נראים כמו שני ילדים שלא נעים להם לא לחייך בצילומים עם הדוד הלא מגניב (כך לפחות מעידה העטיפה, שמתעקשת לשדר ספונטניות ונראית הכי לא). את שניהם הוא אסף מכוכב נולד ואף אחד מהם לא מאיים עליו בגזרת המעריצות, כי כאמור בוטנר הוא הכוכב של האלבום, ושלא תשכחו את זה. בשורה התחתונה אין הפתעות, אלבום שהוכרז כלא מרגש במערכה הראשונה יתברר כלא מרגש גם בסוף הביקורת. גם את המעט שיש בו, ההפקה (של גיא ויהל) מתעקשת לרדד לרמת הבינוניות הישראלית המבאסת. אם התרעמנו בעבר על כך שיוצרים כמו אביב גפן ועברי לידר מגישים לנו שאריות מחוממות של דברים שהם שומעים/יוצרים בחו"ל, הרי שהסטנדרטים של בוטנר הם שאריות מחוממות של דברים שהוא שומע בארץ.

כבר הספקתי לקרוא ביקורות שהחמיאו לאלבום בנימוקים של "ישנה מגמת שיפור" או "מוצר עשוי היטב שישמח את המעריצים", ובמובן מסוים אני יכול להזדהות איתם, אבל זה פשוט לא מספיק. אנחנו לא צריכים להתפשר על יוצרים כמו עילי בוטנר, משתפרים ככל שלא יהיו (ועם הכסף ששופכים עליו מ-NMC כדאי לו שישתפר). אנחנו לא צריכים להסתפק בו כשיש בחוץ עדיין יצירה אותנטית אמיתית ובועטת. זה קצת לא יאומן עבור מי ששמע יותר משני אלבומים בשנה האחרונה, אבל ילדי החוץ זכו השנה בפרס "תגלית השנה" (!) במצעד פזמונים השנתי של רשת ג'. זה שגוי בכל כך הרבה מובנים. אבל זו המדינה שאנחנו חיים בה. וכן, אנחנו שבועיים לפני בחירות ולכן אנצל את הבמה הקטנה הזו כדי להגיד משהו לא פוליטי אבל בעצם הכי פוליטי. הרגילו אותנו לחשוב שבינוניות זו אמנות. אסור לנו להתפשר על זה ואסור לנו לקנות את זה. מגיע לכם ולנו ולילדים שלנו הרבה יותר מעילי בוטנר.

11 תגובות:

  1. דווקא על היוצר פלסטיק הזה, שהשירים שלו נשמעים כאילו כתב אותם המתרגם האוטומטי של בינג, אתם כותבים את אחת הביקורת הכי מנומסות שלכם? ציפיתי ליותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. פשוט תתבייש לך. איך זה נקרא.. אה- טעם רע במוזיקה. ממש ככה !! עילי הוא מדהים וענק ומוכשר בטירוף, נוטף כישרון.

      מחק
    2. זה נכון הכי נכון ועם כל אמן שהוא עבד יצאו לו יצירות מדהימות וההרכב עילי בוטנר וילדי החוץ זה הרכב מדהים ויוצא דופן ומהממם יותר מכל דבר שאתה תוכל לעשות ולדמיין כל החיים שלך.

      מחק
  2. הביקורת אולי מנומסת, אבל מאוד חדה ומדוייקת. במוצר הזה הרי גם כך יש כ"כ הרבה עליבות, כך שאין טעם להמשיך ולעלוב בו.
    באופן אישי לא הייתי מודע להילת היוני רכטר, וזה כבר ממש מפחיד, ואני לתומי חשבתי שלפרווה (מהסוג הכשר, לא הנלבש) יש הילה של בחילה.

    השבמחק
    תשובות
    1. עילי בוטנר. אמן, יוצר, כותב ומלחין, ומעל הכל- אדם מדהים!!! אז שכולכם פה תהיו בשקט, כי עילי נוטף כשרון, כשרון אין סופי שלעולם לא ייגמר, ושיריו ישארו איתנו לנצח, אין סופיים. והכותבים הנכבדים- אין מה להגיד חוץ מבושה. ככה להשפיל, אתם לא חייבים להתחבר, אבל ככה להשפיל? תתביישו, פשוט תתביישו. עילי אתה ענק!!!

      מחק
    2. זה נכון

      מחק
  3. אני באמת מקווה שגם כותב ה"כתבה" (רשמתי ככה בכוונה כי רמת הכתיבה שווה פחות או יותר לכתבה בעיתון של תיכוניסטים)וגם 2 המגיבים המאוד "אינטליגנטים" יקבלו סרטן!
    אתם לא מגיעים לקרסוליים של עילי! הוא הרבה יותר ממה שכולכם תהיו אי פעם.. אז כל מה שנותר לכם לעשות זה לרדת על הברכיים ולרדת לו... בתקווה שהוא ירצה בכלל
    חבורת כלומניקים אפסים חסרי חיים שמקנאים בהצלחה של אחד מהמוזיקאים הטובים בעשור האחרון

    השבמחק
    תשובות
    1. כל כך מסכימה.. אמן גדול, ענק.. מדהים!! אין ספק שאחד מהיוצרים הכי טובים שקיימים. לא יכולה לתאר את ההערכה שלי אליו.. שהקנאים יקנאו, שהשונאים ישנאו, שהמטומטמים יטמטמו.. עילי יוצר ענק ושום דבר לא ישנה את זה. ושניכם כאן למעלה, תשקלו את המילים שלכם.. מעל לכל, עילי בן אדם, וקיימים בו רגשות בדיוק כמו שבכם קיימים. תחשבו על זה.

      מחק
    2. לו אולי קיימים רגשות, חבל מאוד שלך ולזה שתמכת בו לא קיים שכל

      מחק
  4. פשוט תתביישו... לזה קוראים טעם רע. עילי הוא אחד מהיוצרים הכי טובים שיש, ומעל הכל ולפני הכל, בן אדם טוב ונשמה טהורה. אז אתם לא חייבים לאהוב את מה שהוא עושה, ואתם לא חייבים להקשיב לשירים שלו. אבל מעל הכל, מעל יוצר וכותב מדהים הוא בן אדם, שכמו שכל אחד ואחד ממנו נפגע לפעמים, גם הוא. וככה לדבר לאדם.. ועל מה?! על זה שאתם פחות מתחברים לטעם המוזיקלי שלו?? תתביישו, ואין עוד מה להוסיף. אני באמת נעלבתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. אוי חמוד נעלבת? מסכנצ'וק ואני לתומי חשבתי שאין שכל אין בעיות

      מחק