מאת: וולדורףאפרים שמיר חווה פריחה שלא ידע מאז ימי כוורת. הוא חד, חריף, נוקב וזוכה לפופולאריות רבה בשל כך. להיות בעדו זו ללא ספק אחת התובנות הנכונות של השנה. בפייסבוק, כן? לא חייבים לחכות לחוויות מרופא השיניים כדי לגלות שלשמיר יש את הדבר הזה שחשבנו שהוא איבד כבר מזמן – יש לו קול. בנושאים פוליטיים וחברתיים, לפעמים בנושאי תרבות, הרשת החברתית גילתה לעולם שלשמיר יש מה לומר ואותנו זה מעניין לשמוע. שזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על המוזיקה שלו.
ההפקה האלקטרונית מודרנית בערך כמו המילה "מודרנית", ומזכירה במקרה הטוב דאנס אירופאי של סוף שנות ה-90 ובמקרה הרע עבודה של שני תיכוניסטים שהתנסו לראשונה בתוכנת עריכה. למה זה המקרה הרע? כי אם אלו באמת היו תיכוניסטים היה זה אולי היה פרויקט ניסיוני חביב (לא ניסיון במובן של "אקספירימנטל", ניסיון במובן של "פעם הבאה אולי נצליח"). כשאחד מהם היה חבר פעם ב"קליק" זה כבר מבאס לאללה.
אבל שאלת הרלוונטיות של העיבודים היא משנית כשמדברים על הרלוונטיות של אפרים שמיר באופן כללי. מה היה לו דחוף למחזר שוב את "נכון את יפה" ו"שיעור מולדת"? מי קהל היעד של החידושים הללו? בהנחה שהמבוגרים יישארו נאמנים למקור והילדים אפילו לא יודעים מי הוא. כששמיר הוציא ב-2003 את אלבומו "ים הבטון" האדמה לא רעדה. זה לא איזשהו מקרה חריג עבור בני דורו – לרובם קשה לתחזק קריירה באקלים המוזיקלי הקיים. אבל יש יוצאים מן הכלל, דני סנדרסון לדוגמה, שהוציא בשנה שעברה את "לא יפריד בינינו דבר" וזכה לעדנה.
השאיפה שלנו כקהל היא שמוזיקאים מהשורה הראשונה ישאפו כל הזמן להצליח, או לכל הפחות לזכות בעדנה. אם שמיר לא שואף לשם אז או שהוא לא רואה את עצמו חבר בשורה הראשונה או שאין לו מה להגיד. הנוכחות הפייסבוקית שלו הוכיחה כבר שזה לא נכון אז כנראה שהתשובה הראשונה היא הנכונה.
במלחמת הדיסים בין שמיר לבין משפחת ארצי, אמר הראשון בקול צלול ועל גבי מדיום צעיר וחתרני במידה את מה שחושבים רבים. פתאום אל מול הקונצנזוס שנקרא שלמה ארצי קם לו ראש אופוזיציה שלא מפחד לומר את אשר על ליבו. אבל המציאות שמחוץ לפייסבוק פחות אופטימית לצערנו. בעוד ארצי ממשיך לשחרר בעקביות חומרים חדשים, טובים יותר או פחות זה ממילא לא משנה למעריציו, שמיר ממשיך להשתכשך בעברו התכלס-לא-כזה-מפואר ועוד בגישה חלטוריסטית. חבל, אם רק היה מאמין בעצמו ומשחרר חומרים מקוריים אמיצים, ודאי היה מצליח לסחוף אחריו לא מעט "מאוכזבי שלמה ארצי" ומי יודע אולי באלבום הבא היה זוכה סוף סוף לעדנה המיוחלת. נדמה שבמדינת ישראל של שנת 2011, גם בתחום המוזיקה האופוזיציה אפילו לא מנסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה