יום שני, 7 בנובמבר 2011

כפיר אפשטיין - יכול להיות שטוב לי


מאת: וולדורף

הצרה עם הז'אנר הזה שנקרא רוק ישראלי היא בעצם הגדרתו כז'אנר. כמובן שזה בסדר להיות ישראלי ולנגן רוק. זה קצת פחות בסדר לשאוף לנגן "רוק ישראלי" או לרצות להישמע כמו שלום חנוך. אפילו שלום חנוך לא רצה להישמע כמו שלום חנוך כשהחליט בוקר אחד להישמע כמו ברוס ספרינגסטין. אז למה שמישהו ירצה להישמע כמו חיקוי של שלום חנוך שהוא חיקוי של ברוס ספרינגסטין? אף אחד לא שם לב שהצבע יורד מחיקוי לחיקוי? זו הסיבה שרוק ישראלי, כז'אנר מוזיקלי, כמעט תמיד נידון לכישלון. ולמען האמת זו אחת הסיבות למה בשנת 2011 הוא לא מעניין אף אחד. למרות שכל היגיון בריא היה מכחיד את הז'אנר העייף, תמיד איכשהו קמים יוצרים כמו כפיר אפשטיין שיהיו שם כדי להמשיך לקיימו (אף אחד לא מדבר על להחיותו) בעיקר כדי להתהדר בכסות הלכאורה איכותית שבאה איתו.
כשאפשטיין פותח בשיר הראשון "תצעק" בקריאה: "תצעק תצעק מה שאתה חושב חזק" נדמה שהמסר המעצים לא מופנה כלפי המאזינים המדומיינים אלא כלפי מחבר השיר עצמו. אפשטיין מונע מהמבקרים לתפוס עמדה נגדית כי הטיעון שלו, "לצעוק מה שאני חושב", הוא בלתי מנוצח במדינה סו קולד דמוקרטית. אבל מה זה משנה, לדבריו ממילא: "לא אכפת מה שיגידו אנשים". מיד אחר כך הוא נופל לחוסר מודעות אירונית עם "תצחק תצחק על העולם שזז לאט לא חשוב שזה שורף עמוק בפנים". וכאן המקום להגיד לו: זה לא העולם שזז לאט, זה אתה שלא ממש התקדמת מאז "פצעים ונשיקות" (בוא נאמר ה"180" של "פצעים ונשיקות"). אם זה בוער לך עמוק בפנים זה עלאכפק אבל ככל הנראה מהסיבות הלא נכונות, כי אין באלבום שלך ולו ניסיון אחד להזיז משהו פצפון בעולם.
                                             

כנראה שבעבודה על אלבומו השני, לא הגשים אפשטיין שאיפות אמנותיות מרגשות במיוחד, ואם כן אז כל הכבוד לו אבל התוצאה היא באמת לא מעניינו של אף אחד. מדובר ב-12 שירי רוק במובן הרע של המילה. רובם נשמעים אותו הדבר והבלדות המתבקשות לא ממש מייצרות את הרגש הנוסף שהן מתיימרות לייצר. לקראת סוף האלבום מבליח קאבר לשירו של חנוך "זה לא נוח". הביצוע לא מביא איתו שום ערך מוסף ונשמע לכל היותר כביצוע קריוקי מהודק. כמובן שאפשר לשבח אותו על כך שלא בחר ב"מחכים למשיח" או "נגד הרוח" הקאנונים. אבל גם לבצע שיר מהבק-קטלוג של הקריוקי זה עדיין לבצע שיר בקריוקי.
הבעיה באלבום היא לא ביצירה האישית של אפשטיין שהייתה יכולה להישאר במגירה וככל הנראה תחזור לשם. הבעיה היא כשמגלים שהוא גם כותב שירים למבצעים אחרים וביניהם הראל סקעת וגלי עטרי. אם המבצעים מהשורה הראשונה מסתמכים על אפשטיין כספק התוכן שלהם, התוצאה היא לא רעה. הרבה יותר גרוע מזה, היא סתם בינונית. "תפתח אוזניים ותקשיב/ זה יעזור, פחות יכאיב", שר אפשטיין בבית האחרון של "תצעק". נקווה שאולי באלבום הבא הוא יפנים את המסר הבונה ששתל בעצמו.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה